פסק-דין בתיק ת"ק 13698-06-12

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 29.3.12.

1.                  לטענת התובעת במועד הנקוב נסעה ברחוב הרצל ברמת גן בנסיעה ישרה כאשר רכב הנתבע אשר הגיח מאחור עקף את רכבה בחוסר זהירות ואגב כך פגע בצידו השמאלי של רכבה מחלקו המרכזי לכיוון חלקו הקדמי. בנסיבות האמורות, לטענת התובעת האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ומשכך עליו לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה.

2.                  לטענת הנתבע הוא נסע ברחוב הרצל ברמת גן, התובעת הגיחה מרחוב הרואה וכאשר רכבו היה במצב של עצירה פגעה ברכבו בדלתו הימנית. בנסיבות האמורות לטענת הנתבע, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

3.                  בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו. כמו כן הוצגו לי ע"י התובעת תמונות הנזק לרכבה.

4.                 התרשמתי מן העדויות, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם ואת הראיות בתיק, אל נוכח נטלי הראייה - מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

5.                 הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1)  589,598  כי:

" דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם תרים התובעת את הנטל המוטל עליה כדי 51%.

6.                 מן הכלל אל הפרט -

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה  מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

הראיות החיצוניות הן תמונות הנזק אשר נגרמו לכלי הרכב. עיון בתמונות האמורות המתעד את הנזק לרכבה של התובעת מעלה כי הנזק לרכבה מתחיל בחלקו המרכזי של הרכב ונמשך לכיוון קדמתו של הרכב באופן שהמגן הקדמי של הטמבון נמשך כלפי חוץ. הפגיעות האמורות תומכות בגרסת התובעת ושוללות את גרסת הנתבע באשר הן מעידות על התנועתיות של רכב הנתבע שמשך כלפי חוץ את מגן הטמבון. לו גרסת הנתבע היתה נכונה הרי שהיה מצופה שהנזק לרכבה של התובעת יהיה מעיכת המגן כלפי פנים ולא משיכתו כלפי חוץ כפי שניתן לראות.

לאמור יש להוסיף כי הנתבע העיד כי נגרם לו נזק ברם לא הציג תמונות הנזק ובנוסף אף אין חולק כי לא תבע את הנזק, התנהלות המעידה על כך שאף הוא ראה עצמו כאחראי לתאונה.

בנסיבות האמורות, הנני קובעת לפיכך כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח אחריותו של הנתבע לתאונה.

7. משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. לענין זה, תמכה התובעת את נזקיה בסך של 10,736 ש"ח בגין נזק ניתן לתיקון ו-1,496 ש"ח בגין ירידת ערך - בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק וכן בחשבונית מס המעידה על תיקון הנזק בפועל. כן, תמכה התובעת תשלום שכ"ט לשמאי בסך של 1,160  ש"ח בחשבונית מס קבלה. משכך, הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים אשר נגרמו לה. באשר לדרישת התובעת לחיוב הנתבע בעוגמת נפש וטרחה -הרי מדובר בתביעה בגין נזקי רכוש ומשכך, אין מדובר בעוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי מיוחד - יחד עם זאת, תובא עוגמת הנפש לידי ביטויה בפסיקת הוצאות ההליך.

8.                 אשר על כן הנני מקבלת את תביעתה של התובעת . הנתבע ישלם לתובעת סך של 13,392 ש"ח וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (7.6.12) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך של 500 ש"ח. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.